שיטת גריברג
דפוסים
מימוש
איך זה עובד
למידה
למי זה מתאים
היווצרותן של תגובות אוטומטיות:
במהלך החיים שלנו אנחנו מתמודדים עם סיטואציות שהן "גדולות עלינו"
הן עשויות להכיל פחד גדול, כאב חזק, שעמום בלתי נסבל, חוסר אונים, חולשה, תסכול, כעס ועוד. המפתח הוא שהעוצמה של המצב הייתה גדולה מהיכולת שלנו להכיל אותו וכדי להתמודד איתו בכל זאת פיתחנו מנגנון הגנה אשר יחצוץ בינינו לבין התחושות הקשות ויעמעם או יעלים אותן.
ייתכן שהתגובה הייתה נכונה לשעתה כיוון שהיא איפשרה לנו לשרוד או לתפקד באופן נכון אך לאחר סיום הסיטואציה היא המשיכה ללוות אותנו ו"לשמור עלינו". זו שמירה עם אופי הישרדותי שתעשה הכל כדי למנוע מאיתנו לחוות את את התחושה הלא נעימה, אפילו במינונים מאוד קטנים.
כתוצאה מכך אנו מגיבים באופן שאינו פרופורציונלי או שאינו מתאים למצבים שונים בחיינו – מספיק שסיטואציה חדשה תזכיר רק במעט את התחושה שממנה אנחנו עדיין מנסים להימנע כדי שהמנגנון – הדפוס יופעל במלוא כוחו.
התגובה האוטומטית יכולה להיווצר כתוצאה מאירוע חד פעמי טראומטי או כתוצאה מחשיפה ארוכה למצבים קבועים.
איך באה לידי ביטוי תגובה אוטומטית:
אנו חווים סיטואציות במספר רמות – פיזית, רגשית, נפשית, מנטלית ועוד.
לכן הדפוס שמנסה למנוע מאיתנו לחוות משהו חייב לבוא לידי ביטוי בכל אותן הרמות.
לדוגמא, ילד שצעקו עליו כי הוא היה לא בסדר. אין לו את הכלים לעמוד בעומצת הכעס שמופנית אליו על ידי המבוגר. הוא יכול להתמודד איתה באמצעות התנתקות – לא להרגיש את הכעס, לתת לראש לנדוד, לא לזוז כדי לא למשוך תשומת לב, לנשום נשימות קטנות ושטוחות כדי לא להיפתח ולהרגיש את עוצמת הכעס, הוא מרגיש חוסר אונים וכעס בבטן אבל מתנתק מהם על ידי כך שהוא מנסה כלל לא להרגיש את הבטן והרגליים שלו.
אם הסיטואציה הזו חוזרת על עצמה פעמים רבות או שהיא חריפה במידה בלתי רגילה, יש סיכוי טוב שהתגובה תתקבע ותהפוך לאוטומטית.
ההתקבעות:
אותה תגובה ראשונית כאשר תתקבע תוכל לקבל פנים שונות. אדם אחד יבלע את התסכול ויעלים את חוסר האונים אבל יפתח הפרעת אכילה כלשהי. אחר יהיה מאוד תוקפני ויכעס כל הזמן. שלישי פשוט יתנתק וינדוד למחשבות לעתים קרובות ורביעי ימנע מחברה כדי לא להרגיש שוב את אי הנעימות. לכולם תיוותר תחושה פנימית של כעס, תסכול, חוסר אונים שהדפוס מנסה להסתיר ולטשטש אך לעולם לא מצליח בכך באמת.
הדפוס מרגע שהתקבע, פעיל כל הזמן על אש קטנה, בכוננות, מחכה לסימן קטן שיאמר לו שהוא שוב נדרש. בסיטואציות שבהן הבוגר עשוי לפגוש כעס, אי שביעות רצון, חוסר אונים ותחושות נוספות שמהן למד להתעלם באמצעות המנגנון הזה, הדפוס "ישתלט" על האדם.
הדפוס משמר את התחושה הקשה:
האירוניה היא שאותו הדפוס שאמור להגן עלינו מהתחושות הקשות בעצם מקבע אותן. הדפוס מונע מאיתנו להכיל ולעכל את התחושות האלו וכתוצאה מכך הן נשארות מקובעות בגוף שלנו. אחד הכלים החזקים של הדפוס הוא שהוא מטשטש את תשומת הלב שלנו מלשים אליו לב. כאשר אני לא שם לב לכך שאני חי באופן מתמיד עם תחושות מהעבר שלי שאינן קשורות להווה שלי אני לא יכול לשנות את המצב.
זו הסיבה שאנו חווים סיטואציות שחוזרות על עצמן. למרות השוני, אנחנו חווים את הסיטואציה כאילו היא ללא שינוי. ואם נקשיב באמת לתחושות, נשים לב שאנחנו מרגישים עמוק בפנים את אותן תחושות ישנות (ומאוסות).
משפטים נפוצים שנאמר בקשר לסיטואציות כאלו הם:
– זה תמיד אותו הדבר עם ההורים שלי
– כל פעם שזה קורה אני מרגיש אותו הדבר – חרא (או עצבני, או מיואש, או משועמם…)
– אני לא מבין למה זה צריך להיות תמיד ככה
– כל פעם אני אומר לעצמי שאני אגיב אחרת ואופס… שוב אני מגיב באותה הצורה
– נמאס לי, זה בסוף נגמר אותו הדבר.
דפוסים יוצרים סימפטומים רגשיים ופיזיים:
הקיבוע של הדפוס משפיע עלינו בכל הרמות. הוא מקבע את ההחזקה של הגוף, הוא מקבע תקשורת עם אנשים, מקבע מצב רגשי ואפילו מגביל את החשיבה שלנו.
קיבוע יכול להיות סטטי לגמרי או פשוט מחזורי – שינויים מחזוריים במצב הרוח למשל הם דפוסיים לא פחות מדכדוך קבוע.
כאשר אנו מקובעים לאורך שנים, מתחילים להיווצר סימפטומים שונים. אדם שמחזיק כאב גדול חשוף יותר לדיכאון, אדם שמתאפק לא לחשוף סוד שנים רבות ילקה יותר בבעיות באזור הגרון.
הסימפטומים האפשריים הם רבים. דפוסים דומים אצל אנשים שונים עשויים להתבטא באופן שונה. לרשימה חלקית פנה לעמוד שיטת גרינברג תחת למי זה מתאים.
בדוגמא שבה השתמשנו, סימפטומים נפוצים יכולים להיות (אך בפירוש אינם מוגבלים ל):
צרבות ואולקוס (דחיסה של תסכול)
חריקת שיניים (החזקה של כעס ולחץ)
חוסר ריכוז, במיוחד כאשר מעבירים עליו ביקורת (המחשבות ממשיכות לנדוד)
בתהליך, אנו לומדים להפוך את הסמפטום מבעיה שצריכה להעלם לאינדיקטור שבאמצעותו אנחנו מסוגלים לזהות מתי הדפוס מנסה להשתלט.
איך מפסיקים דפוסים:
כמובן שאלו רק דוגמאות וככאלו הן מאוד חד ממדיות. לכולנו יש תגובות אוטומטיות מסוגים שונים ומה שמבדיל ביניהן הוא כמה הן מפריעות לנו בחיים, כמה אנרגיה הן לוקחות, איך הן באות לידי ביטוי ובאיזה מידה הן מזיקות לי ולקרובים לי.
בתהליך אישי אנו בוחרים תגובה או קבוצת תגובות שהיא זו המפריעה לנו ביותר כרגע. לומדים לזהות את האוטומטיות שלה, מביאים תשומת לב דרך הגוף לחוויה עצמה שהיום כאנשים בוגרים אנחנו מסוגלים להתמודד איתה ולהחזיר את השליטה בחיים שלנו אלינו.
שיטת גריברג
דפוסים
מימוש
איך זה עובד
למידה
למי זה מתאים