מספרים עליי
תהליך אישי
מפגש אבחון
סדנאות
לניר, "החכם באדם"
ה"רומן" שלי עם ניר התחיל לפני קצת יותר משנתיים. דצמבר 2005, ליתר דיוק.
משהו ביכולת ההקשבה שלו, בחדות האבחנה ובביטחון שהוא משרה, גרם לי לטפס על מיטת האבחון, להפקיר את כפות הרגליים שלי לעיניו הבוחנות, לספר לו את סיפור חיי (בקצרה וביבושת, מה שמהר מאוד למדתי להפסיק לעשות…) ולהודיע לו שהוא המטפל החדש שלי.
"מדריך", תיקן אותי ניר. "את מטפלת, אני מראה לך איך". לא שהיה לי מושג מה לעזאזל הוא רוצה ממני, אבל הסכמתי.
כאן המקום לעשות הפסקה קטנה ולספר על עצמי: שמי הדר, אני בת 29. כמו רבים מהאנשים סביבי, גם עלי עברו אי אלו חוויות מכוננות ב – 29 שנותי. בגרועות שבהן, ניסיתי לטפל בעזרת פסיכולוגים (שלושה, ליתר דיוק), ה"פורום" של לנדמרק, סדנאות מודעות למיניהן…
התחתנתי בגיל 21. פתחתי עסק עצמאי בגיל 24. הכל מתוך נחישות ודבקות במטרה אחת: כל מה שמציק לי, לא קיים.
במילים פשוטות – הפסקתי להרגיש. גם בלב, גם בראש, גם בגוף.
במפגש הראשון עם ניר, כל מה שידעתי להגיד הוא: "משהו לא בסדר, אבל אני לא ממש יודעת מה."כשניר ביקש ממני לספר קצת על תחושות פיזיות, התחלתי כמובן ב"הכל בסדר" המפורסם שלי. "רק קצת צרבות. זה מהאולקוס " (בת 27!) . "וגם כאבי גב תחתון. אה, ואני לא רואה כל כך טוב. כן, וגם כאבי מחזור ששולחים אותי לבית חולים בערך פעם בחודשיים. אבל חוץ מזה הכל בסדר…"
הדבר הראשון שניר הראה לי זה שאני בכלל לא נושמת. מכווצת כל מה שרק אפשר בגוף ומחזיקה 'פאסון'. הכל בסדר.
אחרי שלושה מפגשים, כשהתחלתי לנשום קצת, ראיתי פתאום שהצרבות פחתו. איכות חיים חדשה.
לאט לאט (או ממש ממש מהר, אם אתם מתעקשים), גיליתי, דרך מודעות למה שאני עושה עם הגוף שלי בלי בכלל להתכוון, הרבה אמיתות כואבות איתן העדפתי לא להתמודד. ניר לימד אותי לראות ולהרגיש. והכי חשוב – לעשות אחרת. לחיות אחרת.
היום, עשרים קילו פחות, בעל אחד פחות (אבל בטוב, בטוב…), נושמת כמו בנאדם, חיה באמת ולא על אוטומט.צרבות אין בכלל. התחושה הזו, של לחיות בתוך ענן של ערפל, לא לתת לשום דבר להכעיס, להכאיב, אבל גם לשמח… כל אלה – נחלת העבר.
למדתי "לתפוס את הדברים" כשהם עדיין צעירים, ולא לתת להם להכות שורשים שקשה לעקור. כל ההסתכלות שונה. ויש עוד דרך ארוכה, אבל העיניים על הפרס…
כל אחד מאיתנו מקבל מתנות במהלך החיים. ניר הוא אחת המתנות הגדולות שקיבלתי. באמת שאין לי מושג איפה הייתי היום בלעדיו. בעצם יש לי, וזה לא ממש מראה יפה…
כשהוא פוגש אותי ובשנייה מעדכן אותי שאם אני לא נושמת מייד לבטן הוא מתעצבן באמת, אני מבינה שיכולת כמו שלו, להבחין ולאבחן, היא דבר נדיר באמת. ומייד נושמת לבטן. ומודה ליקום שנתן לי את היכולת לעבור איתו את התהליך המדהים הזה, שפשוט עשה את החיים שלי הרבה הרבה יותר טובים.
זהו. יש עוד, אבל זה לא לאינטרנט…מי שצריך יותר מזה, מוזמן לשמוע ממני עוד קצת. תרימו לניר טלפון ותבקשו את המספר שלי. ותנשמו לבטן, בחייכם!
לעדות הקודמת
מספרים עליי – תהליך אישי
לעדות הבאה